לתבניות של חומרים מרוכבים יש בדרך כלל מבנה רב-שכבתי, המורכב בעיקר משכבת ציפוי ג'ל של תבנית, פריסות חומרים מחזקים ומבנה תמיכה חיצוני. שכבת מעיל הג'ל של התבנית היא משטח העבודה של התבנית, הדורשת עמידות מצוינת בחום, עמידות בפני שחיקה וברק. עוביו נשלט בדרך כלל בסביבות 1 מ"מ, והוא מיושם בשתי שכבות. ה-layups הם המבנה העיקרי של התבנית, המורכב ממטריצת שרף וחומרי חיזוק. מטריצות שרף נפוצות כוללות שרף איזופטלי, שרף ויניל אסטר ושרף אפוקסי. חומרי חיזוק משתמשים לעתים קרובות במחצלת גדיל קצוץ, מחצלת משטח או סיבי פחמן כדי להגביר את החוזק, הקשיחות והיציבות התרמית של התבנית.
בתהליך ה-layup, ה-layup הראשון הוא קריטי. בהתאם למורכבות צורת התבנית, ניתן לבחור שטיח משטח של 30 גרם/מ"ר, 300 גרם/מ"ר, או 450 גרם/מ"ר מחצלת גדיל קצוץ, באמצעות תהליך למינציה M450×4~5+RX×N כדי להבטיח שהתבנית מגיעה לעובי הנדרש. התפקיד העיקרי של המבנה החיצוני של התבנית הוא לפזר באופן שווה כוחות חיצוניים על פני התבנית, ולמנוע עיוות. העיצוב שלו חייב לדבוק בעקרונות ספציפיים; לדוגמה, המבנה צריך להיות תלוי כ-1/4 רגל מעל פני התבנית. לאחר פירוק התבנית, משטח התבנית דורש השחזה וליטוש עדינים, החל בנייר זכוכית רטוב בגריט 800 והגדל בהדרגה ל-2000 גריס כדי להגיע לאיכות פני שטח דרגה A.
תבניות חומרים מרוכבים בעלות בדרך כלל מאפיינים כגון מידות מדויקות ויציבות, איכות פני שטח טובה, חוזק וקשיחות מספקים, קשיחות טובה, קלות תפעול ובטיחות ואמינות.